1. הגורמים הראשיים ל 55 שנות כישלון

### שני גורמים מרכזיים ל-55 שנות כישלון בכדורגל הישראלי

#### גורם ראשון: התנהלות ההתאחדות

ההתאחדות לכדורגל בישראל מתנהלת מזה עשורים על בסיס עסקנות ופוליטיקה, במקום מקצוענות וטוהר המשחק. עסקנים, מרכזים פוליטיים ואינטרסים צרים מחבלים בהתפתחות הטבעית של הענף, ואף מהווים גורם ראשי לכישלון הנבחרת 55 שנה!

#### גורם שני: גישת המאמנים

מאמנים רבים בנבחרות ישראל אימצו השקפה שמרנית המבוססת על הגנתיות, פחדנות, ושבלוניות. מלבד שלמה שרף בזמנו, שנהג לתת מקום בהרכב ובקאדר לשחקנים הטובים ביותר בזמן נתון, להשתמש בהרכב הכי יצירתי והתקפי, בזמן נתון.

**השחקנים?** היו לנו דורות של שחקנים כישרוניים, יצירתיים וטכניים ברמה גבוהה. הבעיה היא לא בהם, אלא בגישה ובאופן השימוש בהם:

- אם שחקנים טכניים ויצירתיים נדחקים לספסל לטובת שחקנים טקטיים והגנתיים;

- אם ההרכב כולל שלושה קשרים אחוריים במקום יותר קשרים התקפיים ויצירתיים;

- אם משחקים עם חלוץ בודד;

- אם החילופים צפויים, שבלוניים ומתוזמנים לדקה ה-70 ללא קשר למה שקורה על המגרש;

- אם אין הפתעה או יצירתיות בהחלטות המקצועיות;

- אם מאמנים מנדים שחקנים „בעייתיים“ מסיבות אישיות במקום מקצועיות גרידא.

אז מה הפלא שהתוצאות מאכזבות?

### השקפת עולמו של המאמן

השקפה-א מול השקפה-ב

#### השקפה-א: פחדנות ושבלוניות

גישה שמרנית המעדיפה טקטיקה על חשבון התקפיות, יצירתיות והנאה מהמשחק. השקפה זו שולטת בנבחרות שלנו מזה שני עשורים לפחות, ואחראית לתוצאות הבינוניות במקרה הטוב.

#### השקפה-ב: התקפיות ואומץ

גישה המבוססת על יצירתיות, כבוד למשחק, כבוד לצופים, והבנה שהקהל רוצה לראות כדורגל התקפי, אטרקטיבי ואמיץ. הגישה הזו נותנת מקום לשחקנים הטובים ביותר, ללא שיקולים זרים ומוזרים..

כיצד אפשר לטעון שאין כאן שחקנים טובים כשעברו אצלנו שחקנים כמו משה סיני, מלמיליאן, אוחנה, רביבו, ברקו, ראובן עטר, בניון, נמני, זהבי, הדור המיוחד של היום? הבעיה היא לא ביכולות – אלא בראש, בניהול ובמאמנים.

### הדג מסריח מהראש

- התאחדות שמורכבת מעסקנים ומרכזים פוליטיים אינה יכולה ואינה ראויה להוביל כדורגל מקצועני.

- בתי דין שעסוקים בקנסות ואיגוד שופטים שמגן על עצמו במקום על צדק – פוגעים באמינות ובמקצוענות של הענף.

- „פייר פליי“? מושג שפיפ”א מתהדרת בו, אבל בפועל מדובר בארגון מושחת שמנהל את הענף בצורה בעייתית מאוד בלשון המעטה, ורוב החלטותיהם הרי מונעות ממניעים כוחניים וכלכליים בלבד.

### המאמנים:

בחירות המאמן בנוגע לקאדר, להרכב ולניהול המשחק משקפות את השקפת עולמו. כשמאמנים מחליפים קשר בקשר או חלוץ בחלוץ, מתעקשים על הרכב הגנתי גם במצב שבו חייבים גול, ומשחקים ללא אלמנט הפתעה – זה לא השחקנים שמאכזבים, אלא הגישה. כשמאמן מנהל את המשחק לפי המחברת שכתב מבעוד מועד.. ובלי קשר למשחקאון-ליין.. זה לאו דווקא השחקנים..

###

ההצלחות היחסיות של נבחרות הנוער מדגישות שהבעיה היא לא בכישרון אלא בגישה. דור השחקנים הנוכחי מוכשר מאוד, אבל נדרש לשינוי בתפיסה כדי לממש את הפוטנציאל הזה.

עד שלא תהיה התנהלות מקצועית, מקצוענות אמיתית, ולא זו שלהם,, ועד שהמאמנים לא יאמצו גישה התקפית ואמיצה, נמשיך לדרוך במקום. אנחנו לא זקוקים לפיפ”א שתגדיל את מס'המשתתפות במונדיאל ל-48 נבחרות, אלא לשינוי עמוק ויסודי מבפנים. [..כמה מבייש זה יהיה אם נעלה כשגם סן מרינו תעלה ב-48,, חח

רק אז נוכל באמת לחגוג הישגים משמעותיים, ולהפסיק לחלום על מונדיאל ואליפות אירופה – ולהתחיל להיות שם באמת. בהכי אמת ובלי קומבינות מכוערות ומושחתות של פיפ"א ה ....